רשלנות רופא שיניים – שתלים

מהפיכת השתלים

השתלים הדנטאליים חוללו מהפיכה ברפואת השיניים- מיליוני מטופלים, השתחררו מהתותבות הנשלפות וחזרו ללעוס על גבי כתרים קבועים, בדומה לשיניים טבעיות, תוך שיפור מדהים באיכות חייהם.
החדרת השתלים, שיטת טיפול עם שיעורי הצלחה גבוהים מאוד, הפכה לנחלת הכלל, ורופאי שיניים רבים עברו הכשרה ועוסקים בכך.

השתל הינו עצם דמוי בורג, אשר עשוי מטיטאניום, מתכת עימה עצם הלסת מסוגלת לייצר חיבור ישיר. לאחר שהשתל מוחדר למקומו, במקום שן טבעית שנעקרה, מוברג עליו חלק ביניים הקרוי מבנה, עליו ניתן להרכיב עליו כתר, מסוג הכתרים המורכבים גם על שינים טבעיות,

המכלול שתל+מבנה+ כתר מתפקד כשן טבעית, ולרוב גם מדמה שן טבעית מבחינה אסתטית.

סיכונים וסיבוכים

יחד עם זאת, מדובר בטיפול כירורגי שאינו חף מסיבוכים וסיכונים, ועל הרופא חלה חובה להסביר למטופל את הסיכונים הנפוצים, וכן חלה עליו החובה להחתים את המטופל על טופס הסכמה לניתוח.

הסיכון הנפוץ הוא אי-קליטת השתל, אשר כשלעצמו מתרחש בשיעור נמוך, ואינו מהווה כשלעצמו, אינדיקציה לרשלנות.
יחד עם זאת קיימים גורמים אשר מגדילים את הסיכון לאי קליטת השתל, והמחייבים מתן הסבר למטופל, ולעיתים אף מחייבים הימנעות מביצוע ההשתלה או דחייתה.

כך למשל, סוכרת שאינה מאוזנת מגדילה מאוד את סיכויי כישלון השתלים. על הרופא לוודא כי הסוכרת מאוזנת בטרם יבצע השתלה וכן עליו לנקוט באמצעי זהירות. ביצוע שתלים לחולה סוכרת עם ערכים גבוהים מאוד של סוכר מהווה רשלנות רפואית.

גם עישון ידוע כגורם סיכון לכישלון השתלים, וזאת בתלות בכמות הסיגריות ובמספר שונות עישון. גם את זאת חייב הרופא להסביר למטופל.

זיהום אשר יביא לכישלון מוקדם של השתל גם הוא סיבוך אשר עלול להתרחש ואשר אינו מעיד, כשלעצמו על רשלנות. מאידך, במידה והרופא לא סילק קודם להשתלה מוקדי זיהום קיימים, כגון מוקדי מחלת חניכיים, הרי שהוא התרשל.

רשלנות בהחדרת השתלים

החדרת שתל מחוץ לעצם- מאחר והשתל נקלט באמצעות חיבור ישיר לעצם הלסת, על הרופא להחדיר את השתל כך שיוקף כולו, מכל צדדיו בעצם בעובי 2-3 מילימטר לפחות. לשם כך על הרופא לעיין בצילום CT קודם להשתלה המדגים את מבנה העצם בתלת מימד, ובמקרים מתאימים להיעזר בסד כירורגי מדריך במהלך ההשתלה. החדרת השתל כשחלקו אינו בעצם, או מכוסה בחלקו על ידי חניכיים בלבד, חושפת את השל לדלקת ולכישלון מוקדם ונחשבת בגדר רשלנות רפואית.

פגיעה בשיניים סמוכות – הכלל לפיו על שתל להיות מוקף בשכבת עצם של 2-3 מילימטר תקף גם למרחק בינו לבין שיניים סמוכות. פגיעת השתל בשן סמוכה מהווה רשלנות רפואית ועלולה לגרום לאובדן השתל והשן הטבעית גם יחד.
פגיעה בסינוס – גם פגיעה בסינוס בלסת העליונה (ראה מאמר נפרד בעניין זה) נחשבת בדרך כלל לרשלנות ככל שהיא מתרחשת במהלך ההשתלה, באשר על הרופא לשמור מרחק מאלמנט אנטומי זה.

פגיעה עצבית – אנו נתקלים בפגיעות בעצב על ידי שתלים במיוחד בעצב הראשי בלסת התחתונה, שכן העצב עובד בתעלה בתחתית הלסת, ואיש שמירת מרחק במהלך ההשתלה מתעלת העצב עלול לגרום לאובדן תחושה בשיניים ובשפה התחתונה.

החדרת שתל במיקום לקוי – כאשר נדרש שיקום של מספר גדול של שיניים, הדבר נעשה על ידי חיבור מספר כתרים יחד ("גשר") הנתמך על ידי מספר שתלים. במקרה כזה על הרופא להחדיר את כל השתלים במיקום ובזווית אשר יאפשרו הרכבה של הכתרים בצורה נכונה ומקבילית על השתלים. כאשר אחד השתלים אינו מוחדר בזווית או במיקום הנדרש אנו עדים למצב בו הרופא "מוותר" על אותו שתל והוא מושאר בלסת מבלי שיתמוך בגשר. מצב זה אינו תקין שכן הגשר אינו נתמך כנדרש וכפי שתוכנן מלכתחילה ויוצר עומס לא תקין על יתר השתלים.

כך גם במקרה בו מבוצע גשר, אשר בקצהו האחד (ולפעמים בשתי קצותיו) אינו נתמך בשתלים וחלק מהכתרים נותרים ללא תמיכה. גם במקרה כזה העומס על השתלים הנותרים אינו תקין, ועלול להביא לכישלונם. גם הכתרים עצמם סובלים מחלוקת העומס הלא תקינה והדבר עלול לבוא לידי ביטוי בשברים של הגשר או בנפילות חוזרות ונשנות.
טעות נפוצה נוספת היא החדרת שתלים כאשר הם סמוכים מדי זה לזה. מלבד היעדר די עצם לריפוי וקליטת השתל, החדרת 2 שתלים סמוכים מדי זה לזה לא תאפשר הרכבת כתרים כאשר ביניהם נשמר מרחק ("אמברזורה") אשר יאפשר ניקוי ושמירה על בריאות החניכיים.

בצילום הבא מודגמים כל הליקויים הנ"ל – גשר עליון אשר אינו נתמך בשתלים בקצותיו, שתלים בלסת העליונה קרובים מדי זה לזה, וגשר תחתון עם חלוקת עומסים חסרה בצד ימין (שמאל בתמונה).