לאחרונה שבה וצוברת פופולאריות שיטה לשיפור אסתטי של השיניים הקדמיות באמצעות ציפוין בחומרים שונים.
השיטה הנפוצה היא ציפוי השיניים הקדמיות באמצעות כיסוי דק מאוד מחרסינה הקרוי "למינייט".
בהיותו מודבק על הצד החיצוני של השן, הוא יכול לשנות את צורתה של כותרת השן ולעצבה מחדש, לשנות את צבעה ואף לסגור מרווחים בינה לבין השיניים הסמוכות.
שיטה נוספת היא ציפוי באמצעות חומר מרוכב הקרוי "קומפוזיט" שמשמש גם למילוי סתימות בצבע השן.
בהיותה שיטה מהירה, זמינה, אשר עשויה לשנות באופן דראמטי לטובה את החיוך, היא גם מפתה מאוד, במיוחד לאור הפרסומים של מרפאות שיניים שונות ה"מתמחות" בתחום האסתטי.
ואולם- גם לשיטה זו יש חסרונות רבים, אשר לעיתים מוצנעים על ידי הרופאים המציעים את הטיפול, אשר יכול להסתיים במפח נפש.
הליקויים העיקריים אשר משרדנו נתקל בהם בתחום זה הם:
אי- מתן הסבר על חסרונות הטיפול, הסיבוכים האפשריים, והחלופות האפשריות
כל שיטות הציפוי מחייבות הכנה של השיניים, אשר כוללות השחזת האמייל, וצריבתו באמצעות חומצה, על מנת ליצור את התשתית להדבקת הציפוי. מדובר בתהליך בלתי הפיך, המחייב את המטופל להזדקק להחלפת הציפויים (אשר אורך חייהם כחמש עד עשר שנים) במשך כל החיים.
כמו כן פעולות ההכנה האלה עשויות לגרום להופעת רגישות בשן, אשר במידה ואינה חולפת עשויה לגרור צורך בטיפול שורש.
למטופל לא ניתן תמיד הסבר בדבר החסרונות והסיכונים הנ"ל, ומניסיוננו מרבית המטופלים היו נמנעים מהטיפול לו היו נמסר להם המידע המלא.
על הרופא חלה לא רק החובה לתת הסבר מקיף בנוגע לסיכוני השיטה וסיבוכיה האפשריים, אלא גם בנוגע לחלופות, ויש כאלה.
במקרה והבעיה אותה המטופל מעוניין לפתור הינה צבע השיניים, הרי שהלבנת שיניים הינה שיטה שמרנית בהרבה, אשר עשויה להשיג את המטרה ללא פגיעה בלתי הפיכה באמייל השן, ומחירה נמוך בהרבה.
במקרה והבעיה הינה ליקוי בעמדת השיניים, הטיפול העדיף הוא טיפול אורתודנטי (יישור שיניים), אשר יפתור את הבעיה, לרוב בלי צורך בטיפולים עתידיים, ובלי פגיעה בלתי הפיכה באמייל השן.
לעיתים מדובר בשן בודדת או מספר מועט של שיניים אשר עברו טיפול שורש ושינו את צבען. מלבד שיטות הלבנה אשר עשויות להתאים גם לשיניים כאלו הרי שניתן לבצע כתרי זרקוניה באיכות גבוהה אשר ההבדל בינם לבין השיניים הסמוכות לא יורגש למעשה, ויחסוך ציפוי של שיניים בריאות.
אי מתן הסבר על חסרונות הציפוי בחומר מרוכב ("קומפוזיט", "קריסטל" ועוד)
חומר מרכב הינו תערובת של חומר מינראלי וחומר סינטטי אקרילי. המרכיב האקרילי של החומר גורם לחסרונות כגון עמידות פחותה ובמיוחד רגישות לשינויי צבע וקליטת פיגמנטים מצבעי מאכל, עישון, קפה וכו'.
היתרון הגדול של החומר הינו מחירו, והעובדה כי ניתן לצפות את השיניים ללא מעורבות המעבדה ובזמן קצר ביותר.
על אף מחירו הזול של החומר, מחירו של ציפוי לשן בודדת עומד על כ-2,500 ₪, וצופן למעשה עבור הרופא רווח גדול בזמן קצר. השימוש בשיטה מפתה עבור הרופא, וגם עבור חלק מהמטופלים, אשר אין ידם משגת לממן ציפויי חרסינה.
לצערנו אנו נתקלים במקרים רבים בהם השיטה מוצעת מבלי לתת הסבר לגבי חסרונות החומר בו נעשה שימוש, שינויי הצבע המהירים הצפויים וכיוצ"ב. לעיתים מרפאות אך מכנות את החומר בשמות מטעים כגון "קריסטל" אשר מקושרים עם תכונות של חוזק ועמידות שהמרחק בינן לבין ציפויי הקומפוזיט רב מאוד.
רגישותה של השיטה לטעיות ביצוע
מדובר בטיפול הדורש מיומנות טכנית גבוהה ביותר של רופא השיניים, והיא רגישה ביותר לטעויות וחוסר דיוק.
הציפוי עצמו דק מאוד, ונדרשת התאמה מדוייקת ביותר לשן על מנת שלא יווצרו חללים בינו לבין השן אשר יקטינו את עמידותו . השחזה לא נכונה של השן, מידות לא מדוייקות, עבודה לא מדוייקת של הטכנאי עלולים כולם לגרום לסדקים בציפוי וחוסר התאמתו לשן, הופעת רגישות ופגיעה בשן עצמה.
גם הטכניקה בה הציפוי מודבק דורשת הקפדה גדולה על פרטים, שמירה על שדה עבודה יבש לחלוטין ושימוש בחומרי הדבקה איכותיים. חוסר הקפדה עלול להסתיים בנשירות חוזרות של הציפויים ממקומם.
מאחר ומדובר בטיפול אסתטי, אשר אין לו התוויה רפואית, ואינו הכרחי, חלה על הרופא חובה מוגברת להסביר ולפרט בפני המטופל את חסרונותיו של הטיפול ואת חלופותיו.
נייר עמדה של האיגוד הבריטי לרפואת שיניים (BDA) אשר סקר את הספרות הרפואית והמחקרים הנוגעים לציפויי שיניים, מצא כי אין די מחקרים אמינים אשר יבססו עמידותם של הציפויים לאורך זמן.
על כן הבטחות של רופאים כי הציפויים יחזיקו יותר מ-10 שנים אין להם על מה להתבסס, ולמעשה אנו נתקלים במקרים רבים בהם הציפויים מחזיקים מעמד זמן קצר בהרבה.