מחלת חניכיים – רשלנות רפואית?

מהי מחלת חניכיים?

החיידקים המצויים בפינו גורמים מלבד לעששת ("חורים") לנזק משמעותי נוסף- דלקת חניכיים.

הצטברות שאריות מזון באזור צוואר השן, כאשר אינן מורחקות באופן יעיל באמצעות צחצוח ושימוש בחוט דנטאלי או קיסמים, הופכות לאבנית ("אבן שן") אשר כבר לא ניתן להרחיקה באמצעות צחצוח אלא רק במכשור מיוחד על ידי שיננית.

אבן השן, בנוכחות החיידקים גורמת להפרדת החניכיים מהשן, וללא טיפול גם לנסיגת החניכיים, יצירת "כיסים" בין החניכיים לשן,  ולאובדן התמיכה של הן בלסת.

במרבית המקרים מחלת החניכיים ניתנת למניעה באמצעות הקפדה על צחצוח וניקוי בטכניקה נכונה וביקורים אצל שיננית לפחות אחת לחצי שנה.

אבחון ומניעת מחלת החניכיים

מאחר ובשלביה הראשונים, ולעיתים גם בשלבים מתקדמים יותר, מחלת החניכיים אינה מלווה בכאבים חזקים, לא תמיד המטופל מודע להתקדמות המחלה  וזהו תפקידו של רופא השיניים לאבחן את המחלה, ולטפל בה בשלב מוקדם ככל שניתן.

בשלביה המוקדמים על הרופא לאבחן את המחלה, לתת הסבר מקיף למטופל על מחלת החניכיים, הטיפול והמעקב הנדרש והסיכון בהיעדר טיפול ולהפנות את המטופל לשיננית לטיפולים תקופתיים. תפקידה של השיננית אינו מצטמצם לפעולת הניקוי והרחקת האבנית, אלא, ובעיקר להסבר ותרגול טכניקה נכונה של ניקוי וצחצוח אשר תמנע ככל שניתן את הצטברות האבנית וחזרת המחלה.

אבחון וטיפול בשלבים מתקדמים

מדידת עומק כיסים

בשלביה המתקדמים המחלה דורשת טיפולים פולשניים יותר, כגון ניתוחי חניכיים לביטול הכיסים אשר נוצרו בין השן לחניכיים, טיפול תרופתי ועוד. קביעת הטיפול הנכון דורשת מיפוי ואבחנה מדוקדקת של כל שן ושן, אשר תכלול צילומי רנטגן מיוחדים, מדידת עומק כיסים, מדידת ניידות של כל שן ועוד.

אבחנה מדויקת זו נחוצה גם בטרם יוחלט על עקירת שיניים, שכן ללא הממצאים הללו לא ניתן לקבוע, בדרך כלל, כי אין כל סיכוי לשפר את מצבה והיא נדונה לעקירה.

מחלת חניכיים ורשלנות רפואית

למרבה הצער אנו שבים ונתקלים בחוסר התייחסות של חלק מרופאי השיניים למחלת החניכיים, וכתוצאה מכך לנזקים גדולים הנגרמים למטופלים כתוצאה מהתרשלות בתחום הזה.

היעדר אבחון וטיפול במחלת חניכיים בשלבים מוקדמים

רופא אשר אינו מפנה מטופל לשיננית לניקוי אבנית ולקבלת הדרכה בשמירה נכונה על היגיינת הפה מתרשל  אנו נתקלים לא פעם במטופלים אשר נמצאים בטיפולו של רופא שיניים במשך שנים רבות, בהן הם לא מופנים על ידו לשיננית אפילו פעם אחת.

כתוצאה מכך נוצרים כאמור כיסי חניכיים, השיניים מאבדות תמיכה בלסת ותוחלת חייהם מתקצרת משמעותית.

היעדר אבחון וטיפול במחלת חניכיים בשלבים מתקדמים

בשלבים המתקדמים יותר, אבחון וטיפול הינם קריטיים במיוחד מאחר והתקדמות המחלה הינה לרוב מהירה יותר ככל שנזקיה מצטברים, ומחלת החניכיים עלולה לגרום גם לכישלון טיפולי שיניים אחרים כאשר לא מבוצע טיפול חניכיים מקדים.

כך למשל, ביצוע כתרים וגשרים על שיניים הסובלות ממחלת חניכיים, ללא טיפול במחלה יגרום לקריסת הגשרים ולאובדן המאמץ שהושקע.

גם שתלים יכולים להיות מושפעים ממוקדי דלקת חניכיים אשר נותרו בפה ולא טופלו, מה שעלול להביא לכישלון מהיר של השתלים.

מעטים המטופלים אשר עברו את גיל 40 ואשר אינם סובלים מדרגה זו או אחרת של דלקת חניכיים, ועל כן גישתו של רופא אשר אינה כוללת התייחסות לחניכיים והפנייה לשיננית כבר בתחילת הטיפול- יש בה כדי להדליק נורה אדומה.

היעדר אבחון וטיפול במחלת חניכיים במהלך טיפול יישור שיניים (טיפול אורתודנטי)

במהלך יישור שיניים הרופא מרכיב בפי המטופל מכשור המפעיל כוחות עדינים על השיניים, במטר להזיזן למקום חדש, על מנת לפתור בעיות אסתטיות ותפקודיות.

מאחר והטיפול כרוך בהפעלת כוחות על השיניים, דבר ה"מאתגר" את נערכת האחיזה שלהם בלסת, ומאחר והמכשירים המודבקים על שיני המטופל כשלעצמם מפריעים מאוד לשמירה על היגיינת הפה, חל איסור כללי להתחיל בטיפול יישור שיניים במקום בו קיימת מחלת חניכיים פעילה, והתחלת טיפול כזה מהווה רשלנות רפואית.

גם כאשר לא קיימת מחלת חניכיים פעילה חלה על הרופא חובת מעקב מוגברת,  לוודא כי הכוחות המופעלים על השיניים לא גורמים לערעור האחיזה שלהן, וכי המטופל מבקר באופן תכוף אצל השיננית ושומר באופן קפדני על היגיינת הפה.

במידה והמטופל אינו שומר על היגיינת הפה כנדרש, ועלולים להיגרם לו נזקים כתוצאה מהטיפול בתנאים אלו, על הרופא מוטלת החובה להזהיר את המטופל ובמקרים קיצוניים אף להפסיק את הטיפול.