סכסוכים כספיים בין מטופלים לרופאי שיניים אינם נדירים, ואינם בבחינת "רשלנות רפואית", ומשרדנו נתקל בהם ומטפל בהם לעיתים, כנספחים לתובענה העיקרית.
לאחר שסוכם בין הרופא למטופל על מחיר הטיפול ומהותו, ולאחר שהרופא החל בביצוע הטיפול, יתכנו מספר מצבים בהם הרופא עשוי לפנות למטופל ולדרוש תוספת תשלום:
לרוב מדובר בתרחיש שניתן היה לצפות אותו מראש, כגון האפשרות כי טיפול שורש בשן שמצבה גבולי לא יצליח ויהיה צורך לעוקרה ולהחדיר שתל במקומה.
מצופה כי רופא יפרט מראש בפני המטופל לא רק את תוכנית הטיפול ה"אופטימית" אלא גם זו "הפסימית" כך שהמטופל יוכל להיערך מראש ולקבל די מידע על מנת לתת הסכמתו לטיפול.
בפסק הדין ת"א 1833-06-09 שרון נ' פרובקוב נקבע כי לא ניתן לחייב מטופל בתוספת תשלום אלא אם הרופא מסר לו, בזמן אמת ולפני שהוחל בביצוע הטיפול הצעת מחיר בכתב, אשר תכלול גם אפשרות לתוספת מחיר בגין טיפולים אשר עשויים להידרש.
פתרון אפשרי הוא להגיע עם הרופא ל"תמחור גלובאלי" של תוכנית הטיפול, באופן שהוא יישא בסיכון לשינויים בתוכנית, וזאת במסגרת המשא ומתן המקדים על מחיר הטיפול. לעיתים שני הצדדים יעדיפו וודאות על פני מתן "הנחה" למשל.
יתכנו מצבים, בהם לא ניתן לצפות מראש את השינויים בטיפולים, ועל כן לא ניתן גם לצפות מרופא סביר כי יצפה אותם או להיפך- יספוג את עלותם.
מצב כזה אפשרי, למשל, כאשר מתרחש סדק בשן לאחר טיפול שורש, על אף אמצעי הזהירות שננקטו – סיבוך נדיר אשר לא תמיד ניתן לצפות אותו מראש.
לעיתים נדרש מטופל לשלם תוספות שונות, שמקורן אינו בסיבוכים, אלא בפעולותיו של הרופא עצמו.
דוגמה אפשרית (מיני רבות) היא רופא אשר החדיר שתל במיקום שונה מזה שתכנן מראש, ואשר מחייב הרכבת מבנה מסוג שונה, יקר יותר.
דוגמה נוספת- השתת עלות טכנאי יקר יותר, אשר הרופא עבר לעבוד איתו מסיבות שונות, על המטופל.
עלויות אלו אין כל סיבה שיוטלו על המטופל.
לעיתים, מסיבות שונות בוחר המטופל להפסיק את הטיפול לפני השלמתו, ובמקרה כזה הוא זכאי להחזר עלות הטיפולים שטרם בוצעו. יחד עם זאת, ככל שניתנה הנחה "גלובאלית", הרופא זכאי לבטלה ככל שההנחה הותנתה בהשלמת הטיפול עד סופו. הרופא ייחשב מחדש את מחיר הטיפול לפני מתן ההנחה וישערך את ההחזר המגיע למטופל.
למרבה הצער אנו נתקלים בלא מעט מקרים, בהם רופא שיניים אשר נתבע על ידי מטופל בשל נזקים אשר גרם לו ברשלנות, "נזכר" לפתע כי למטופל "חוב" והוא מגיש תביעה שכנגד, או טוען טענת קיזוז של ה"חוב" מהפיצוי בו יחוייב, או אף מקדים ומגיש תביעה כנגד המטופל לפני שזה הספיק להגיש את תביעתו.
לרוב מדובר בתביעות סרק, המוגשות ללא ראיות או עם ראיות קלושות ובתי המשפט מזהים בדרך כלל את המטרה הזרה שבהגשת תביעות אלו והן לא מביאות לתוצאה המבוקשת.